דצמבר 2012
על אדריכלות שמתחילה בציונות
ראיון עם אדריכלית: ססיליה קידר. בוגרת הטכניון, עוסקת באדריכלות 32 שנים.
מהי התפיסה המרכזית שמובילה אותך בתכנון אדריכלי?
החיבור בין אדריכלות ירוקה לציונות.
איפה את מוצאת את הקשר בניהם?
לדעתי במדינת ישראל אין לנו ברירה, אלא לתכנן דרך ראייה של אדריכלות ירוקה, ששמה דגש על חשיבה לטווח ארוך. זו מדינה שהיה מאמץ אדיר להקים אותה, ולכן אנחנו חייבים לדאוג לארצנו, פה אנחנו גדלים ופה נגדל את שאר הדורות. עלינו להיות יותר זהירים עם הסביבה, זו הציונות המודרנית.
הקשר הזה היה נראה לי טבעי ושלם כבר בשנת 1978. באותה תקופה למדתי בטכניון וכחלק מהלימודים, התנסינו בעבודה מחקרית ומעשית במכללת שדה בוקר. שם למדנו על האופציה של אדריכלות הרמונית עם הסביבה. זה נשמע לנו מאד טבעי ונכון, אבל הנה עברו כמעט 40 שנה מאז, ורק עכשיו רואים ניצנים של מימוש החזון.
מהי לדעתך הסיבה שמנעה מהחזון להתממש הרבה קודם?
במשך השנים במפגשי עבודה, שמעתי פעמים רבות את החשש של היזמים מפני "אדריכלות ירוקה" ברת קיימא. נהגתי לתת לזה שמות אחרים, כי ישר בדקו "כמה זה יעלה". חוסר הנכונות נבע מפחד שזה יהיה יקר יותר, כשבעצם התעסקתי ביצירת איכות חיים, שמביאה לחסכון בהוצאות חימום, קירור ותאורה.
מה הביא אותך לבחור באדריכלות כמקצוע?
עליתי לישראל עם אחי בגיל 15 מתוך ציונות. לפני שהגעתי לכאן, הייתי בטוחה שאמשיך לעסוק באמנות, אבל כשראיתי את הארץ ועריה החלטתי שאעסוק באדריכלות ובעיקר חלמתי לעבוד בשיקום שכונות ושיקום עירוני.
באתי מעיר מאד יפה בארגנטינה, שנקראת 'לה פלאטה'. זו עיר מתוכננת, אורתוגונלית, הגיונית, עם חוקיות הנדסית ומתמטית ועם חזית רחוב שיצרה חלל מלא התרחשות. עיר ילדותי הייתה שונה מאוד ממה שפגשתי כאן כנערה.
הופתעתי מחזרתיות מבני- המגורים לכל אורך הארץ. היה חסר לי התכנון של המרחב העירוני, הגיוון, המקומות המיועדים למפגשים אקראיים בין אנשים המשדרים בטחון ויוצרים רקמה עירונית פועמת.
כמובן שיש לי הרבה מאד הערכה למה שכן היה כאן. המדינה עשתה דברים מדהימים– מצד אחד לא היה פה כסף ותשתיות מסודרות ואנשים קנו עם תלושים, מצד שני, במקביל למלחמות המדינה קלטה כמות גדולה של עולים, שבעצם היו פליטים- הישר לתוך בתים. המנהיגים היו אז אוסף מוחות אדיר.
איך את רואה את הדברים כיום?
היום אני לא רואה את זה באותה צורה. אני נתקלת בהרבה סיבוכים של פוליטיקה ובירוקרטיה, המנהיגות התכנונית נראית הרבה פעמים עסוקה בקידומה העצמי ופחות בקידום הנחוץ. כך למשל כל נושא התמ"א 38 שנראה הפתרון הנכון, האפקטיבי, הזול, אפילו הצודק מבחינה חברתית אשר לא מצליח להפוך לתופעה.
ישנן ערים שכן ממריאות, פארקים, ציפוף תוך יצירת איכות חיים, זה קורה רק במקרים בהם ראש העיר ומהנדס העיר מכוונים למטרות לטווח ארוך, מעבר להישגים האישים או הפוליטיים, כמו באר שבע, ראש העין ועוד.
שוב זה מתחבר לחשיבה על העתיד. תארי פרויקט שעשית שנבע מחשיבה כזו
יש כמה פרויקטים - אני עוסקת בשיקום וב'פינוי בינוי' כמו שחלמתי בגיל 15, וגם בפרויקט חינוכי מדהים שהוא "המוזיאון להיסטוריה היהודית" בצ'ילה, בסנטיאגו. מוזיאון אינטראקטיבי המבוסס על משחקי למידה, ומהווה הזדמנות להציג את ההיסטוריה שלנו לקהל שרובו לא יהודי.
אחד הפרויקטים המעניינים שסיימנו לאחרונה הוא בניית שני גני הילדים בגני תקווה, שתוכננו בשיתוף האדריכלית ענת מור-אבי, שאוכלסו ממש לפני חודשיים. המחשבה שהובילה אותנו בפרויקט, הייתה הרצון ליצור מקום עם אווירה ביתית ונעימה, כזו המאפשרת לילדים להתפתח עם תנאים אופטימליים ורגועים.
מהם השיקולים שהשפיעו על התכנון, מבחינת התכנון הסביבתי ועד ליצירת האווירה בתוך הגנים עצמם?
מבחינת ההתייחסות לסביבה, החזון היה הקמת מבנים אשר קל לילדים לזהותם כ"שלהם" גם מהבניינים הגבוהים הסמוכים. לכן ההתייחסות בתכנון הייתה כמעט פיסולית אייקונית. מהגובה נראה מבנה הגנים כשתי פסיעות של ילד המתחיל את דרכו, ומהקרקע דרך קימורי האלמנטים והמשחקים ביניהם, השכונה נגלית לילדים על בנייניה הגבוהים.
המגרש שיועד לתכנון הגנים הינו משולש וגודלו כדונם. מבחינה אורבנית ההחלטה הייתה קבלת חזית דרומית רציפה והחדרת אור דרומי נשלט לעומק אזור המליאה. במערב צמחיה גבוהה המהווה הסתרה מהבניינים הקרובים. בצפון- מזרח החצרות יוצרות רצף אורבני עם שצ"פ קיים.
ליצירת האווירה בתוך הגנים התייחסנו לדברים הבאים:
• הגגות ירוקים ומתוכננים להיות מגוננים. כרגע יש חצץ צבעוני ויצרנו מקומות לקליטת צמחים באדניות מאד גדולות.
• תכננו טורבינות רוח, המפיקות את החשמל לתאורת חוץ, ומעבר לזה יש להן ערך חינוכי, כיוון שהילדים יכולים לראות את הטורבינה המסתובבת שמייצרת את החשמל וללמוד מהמחשה הזו.
• הבניין מפנה לדרום את מירב הפתחים המוגנים מפני קרינה ישירה ע"י מדפי צל מבמבוק השוברים את זווית קרני השמש, מסננים ומרככים את האור. התכנון מאפשר תאורה טבעית במשך כל היום.
• בחללים הפנימיים הוספנו שרוולי אור אופטיים המאפשרים כניסת אור טבעי ויצירת פיזור אור אחיד בכל החללים.
• הגנים מאווררים היטב, החללים הפנימיים גבוהים ובהם חלונות לשחרור אוויר חם. "טמפרטורת- נוחות" מושגת ע"י בידוד הגגות והקירות, אשר נבנו בבלוק XT של 'איטונג', בלוק חדש שניסנו לראשונה בפרויקט הזה. היתרון בקיר המבודדו הוא ביצירת חלל נעים שלא מצריך אנרגיה נרכשת של מזגנים.
• בקירות החיצוניים השתמשנו בבלוק של 25 ס"מ, ובנינו נישות פנימיות של 40 ס"מ. עובי הקיר נתפס כרחב מאוד. בנישות תכננו את כל הריהוט לאחסון, כך שמתקבל מראה פנימי נקי ומסודר ליצירת תחושת חלל גדול ומרווח.
• חשבנו על תהליך הפרידה מההורים, כתהליך הדרגצי. לשם כך יצרנו ככר קטנה עם ספסל מסביב לעץ גדול בכניסה. זה מקום שממנו אפשר לראות בציר אחד את 2 הכניסות השקופות לגנים, ואם נכנסים עוד קצת פנימה נפגוש עוד ספסל, שהוא לילדים שהפרידה קשה להם יותר.
• החשיבה היא שיגדלו פה אנשים חושבים, שירצו לעשות דברים טובים, ולכן גם ברמת סידור השולחנות, דאגנו שיהיו שולחנות קטנים שאפשר להרכיב אותם לשולחן דיונים אחד גדול, ולחשוב יחד, כך ששום ילד לא יפנה גב לילד אחר. תכנון עם חשיבה על דמוקרטיה. זה בדיוק העניין של לחשוב קדימה, דרך הפרטים הקטנים.
אחרי שנים רבות של עשייה, מה עוד מסקרן אותך ליצור?
החלום שלי הוא הקמת פארק חוויתי- המאפשר לילדים למידה אקטיבית על דמוקרטיה, ציונות ושלום. יהיו בו מבנים, בקנה מידה של ילדים, שימחישו איך עובדת הכנסת, המשטרה, בית משפט העליון. ככה הם יוכלו לחוות את הדמוקרטיה לעומקה, את הדילמות שבה, את שאלת- השוויון בפני החוק ולהכיר את התרבויות המתקיימות במדינה.
זה ממש צורך שנולד מחוויה אישית. אני ובעלי מגדלים 4 ילדים וככל שהם גדלו ראיתי עד כמה קשה ומבלבל להבין את ערכי הדמוקרטיה והיהדות בארץ.
כמובן שהפארק יהיה ירוק, ישתמש באנרגיות לא מתכלות ולא מזהמות. אני בטוחה שזו יכולה להיות אטרקציה משמעותית וערכית, גם במושגים עולמיים. אני חולמת על זה 30 שנה, וכיוון שחלומות מתגשמים, גם זה יקרה.